קוי- קרפיון נוי – "נישיקיגוי"(錦鯉), ביפנית

פורסם ב: כל הכתבות, צילום בבריכות | 0

קוי הנדפיק (koi)הקדמה ארוכה:

הקוי, או, ליתר דיוק, "נישיקיגוי" (錦鯉 ביפנית – מילולית: "קרפיון רקום רקמת זהב"; "קוי" – 鯉 – ביפנית הוא "קרפיון מצוי"). הוא זן מבוית של המין קרפיון מצוי (Cyprinos carpio) ממשפחת הקרפיוניים (Cyprinidae). מוצאו של הקוי מסין אך רוב הזנים פותחו ביפן. זהו דג מאוד חזק ועמיד ומסוגל לשרוד בטמפרטורות נמוכות (כמו שיש בחורף בסין, משם מוצאם). בתנאים אופטימליים הקוי יכול להגיע אפילו לאורך מטר וחצי ולחיות 50-60 שנה (יש דיווחים על דגים שעברו את גיל מאה). מרבית הגדילה של הקוי מתרחשת בשנתיים הראשונות של חייו, עם זאת הקוי גדל עד יום מותו כסנטימטר עד שניים בשנה.

דג הקוי, שהוא למעשה קרפיון שעבר מוטציה של צבע אי שם ביפן לפני כמה מאות שנים בודדות, ונחשב שם היום לאוצר לאומי, מגודל גם בישראל בבריכות מיוחדות. הקוי הישראלי נחשב לחזק ובריא ולכן אירופאים רבים מעדיפים אותו על פני הקוי היפני (היקר ממנו).

לכל דג דוגמה מיוחדת ופיזור צבע שונה על הגוף שמתוכו גם נגזר שמו, ביפנית, של הדגם. קיימים עשרות סוגים של קוי כשצבעי הדגים משתנים מסוג לסוג. העיקרים הם: קוהקו – לבן ואדום סנקה – לבן אדום ושחור שוהה -לבן שחור ואדום שירואוצורי – שחור לבן היאוצורי – שחור ואדום קינאוצורי – צהוב ושחור שושוי – כחול ואדום אסאגי – כחול ואדום (עם קשקשים) ימבוקי – צהוב צאגוי -חום סורוגוי – אפור גורומו – לבן וחום.

מחירו של דג בודד עשוי להגיע למאות יורו!  (לעיתים אפילו עד 1000 יורו) תלוי בגודלו, בפיזור הצבע שלו ובהימצאותם של פגמים קטנים במבנה הכללי ושלמות איבריו. מאחורי דגם הכתמים על הדג עומד מדע שלם של הכלאות דגים ולוקח שנים ללמוד את הנושא. בארץ יש מומחים אחדים המכירים את הנושא מבחינה גנטית ומי שמצליח לייצר מספר גדול של דגים הניתנים למכירה בערך גבוהה, לוקח את הקופה…

האירופאים שמגיעים לבחור את הדגים בעצמם הם לרוב סוחרים / בעלי חנויות קוי, אשר מוכרים את הדג למגדל הסופי באיזור מגוריהם אך מאחר ונדרשים תנאים בסיסיים לגידול הדג והקור באירופה לא תמיד עושה חסד עם המגדלים, לוקח זמן עד שמגדל לומד להחזיק את הדגים בצורה כזו שיעברו את החורף.

מזג האוויר  בארץ  מאפשר לדגים להתפתח בצורה מיטבית תוך זמן קצר ויחד עם הקירבה לשוק האירופאי, הופכים את עסק גידול הקוי בארץ לרלוונטי ביותר ואכן, בהרבה חוות גידול דגים בארץ, משקיעים מאמצים כבירים כדי לטפח ולגדל זנים טובים ושרידים לשוק האירופאי.

בחנויות הדגים בארץ ובבריכות דגים ציבוריות, ניתן בד"כ לראות דגים סוג ב', אשר המגדלים מכנים- Koi B, ומחירם נמוך ביחס ל-Koi A אשר נמכר  ברובו לאירופה.

ואחרי ההקדמה הארוכה, לצילום עצמו…

כבר זמן מה שאני מתכנן לבצע צילום של דג קוי בבריכת Handpick. מהסיבה שהקוי מגיע לבריכות כחולות ונקיות אלה במשך תקופה מסויימת בשנה ושעד לאחרונה לא היתה לי עדשה המתאימה לנושא באופן מיטבי, חיכיתי עם ההוצאה לפועל של צילום זה.

את הצילום ביצעתי עם D300s ועדשת 16-35 f4, במארז איקלייט ושני פלאשים DS-125 כאשר אני יושב שפוף בתוך הבריכה כשגובה המים בה כ-40 -60 ס"מ. מאחר והצילום בוצע "על עיוור", ז"א שאני מחזיק את המצלמה בתוך המים ולא מסתכל בעינית, אלא מכוונה ע"פ תחושה לעבר הדגים ומנסה למסגר את הדג בדיוק בפריים ללא חיתוך גס שלו, בחרתי להשתמש באופציית בחירה אוטומטית של נקודת הפוקוס. במצב זה, המצלמה בוחרת על מה לבצע פוקוס על פי אלגוריתם ולא ע"י בחירה שלי, דבר הדומה למצב זיהוי פנים במצלמות הקומפקטיות. זו הפעם הראשונה בה אני משתמש בתכונה זו באופן "מבצעי" וזה עבד נהדר.

את מצב הפלאשים שיניתי במהלך הצילום בין פלאשים מהצד- בתוך המים, לפלאשים מלמעלה- מחוץ למים. אני מעדיף את התוצאות שהושגו בעזרת הפלאשים מלמעלה, למרות ששיטה זו גבתה ממני מאמץ לא קטן בשביל להחזיק את הפלאשים הכבדים (המחוברים למארז המצלמה), מחוץ למים. את התמונות עם הפלאש מלמעלה אפשר לזהות בקלות ע"י הצללית הנופלת מתחת לדג על קרקעית הבריכה.

היות ורציתי לבטל את התאורה הסביבתית ולתת מקום רק לתאורת הפלאש, השתמשתי במהירות סגר גבוהה של 1/160 עד 1/320 ובערך צמצם של 8-13 ברוב התמונות (ISO 200).
רוב התמונות צולמו ב-16 מ"מ, הצד הרחב של העדשה המדהימה הזו, שבזכות מהירות הפוקוס שלה, אחוז הפספוסים היה אפסי.

אם אתה מגדל דגים המעוניין ביום צילום לדגי הקוי שלו, למטרות פרסום, או כל דבר אחר, אנא צור איתי קשר

תמונות נוספות לאלו שמצורפות בהמשך, תוכלו למצוא בגלרייה Koi handpick pool

או ע"י צפיה במצגת זו:

Koi handpick pool – Images by Hagai Nativ

(לחיצה על תמונה תציג אותה בגדול עם אפשרות דיפדוף)

השאר תגובה