מה בין בוק לבת מצווה למחאת האוהלים

posted in: כל הכתבות | 2

בוק לבת מצווה תמיד נשמע לי משהו לא קשור.

לוקחים ילדה תמימה  ונותנים לה לשחק מול מצלמה תוך הבלטת נשיותה… אני לא מבין הורים שלוקחים את בתם לעשות דבר כזה ואני לא מבין צלמים ש"מוציאים" בכוח נשיות בוגרת מילדה/נערה תמימה. לאחרונים יש לי פחות טענות כי הם בסך הכל עושים את העבודה שלהם וממלאים אחר דרישות הלקוח שלהם (ההורה) שממלא אחר דרישות הלקוח שלו (הילד), שהוא בעצם הבוס הגדול של כל ההפקה הגרנדיוזית הזו, שנקראת חגיגות הבת/בר מצווה.

עושה רושם שכל העניין יצא מפורפורציה בתקופה האחרונה ואפילו זכה לקבל מערכון סאטירי עם דמויות משל עצמו בפריים-טיים.

כל ההוצאה הכספית הזו סביב האירוע הצנוע הזה מובלטת עוד יותר לנוכח המחאה האחרונה (מחאת האוהלים) על מחירי המחייה בארץ. אנחנו, בתור הורים, צריכים להחליט מה חשוב ומה לא ואיך אנחנו הולכים לסיים את החודש. הילדים כנראה לעולם לא יעזרו לנו בכך.

זה מזכיר לי מקרה שקרה לי ביום הולדתי העשירי. כידוע, המספר עשר נתפס כמספר עגול, וזו גם תוספת ספרה לגיל וככזה הוא נתפס כיום הולדת מיוחד. מה יותר הגיוני מלקנות מתנה משמעותית ויקרה במיוחד?

ליום הולדתי העשירי רציתי אופני  BMX. נסענו כל המשפחה ברכב גדול מהקיבוץ לחנות האופניים הקרובה בעפולה. אני התרגשתי מאוד. בכניסה לחנות פתאום ראיתי ג'יפ צעצוע ממונע. אלו היו הדגמים הראשונים שהגיעו לארץ וזו היתה הפעם הראשונה שאני ראיתי דבר כזה… שכחתי מהאופניים ברגע וידעתי בדיוק מה המשימה החדשה. להשיג את הג'יפ הזה. נעמדתי לידו ולא זזתי. ביקשתי, ת'חננתי… (עוד בנעוריי, הם תמיד אמרו לי לא) ידעתי כמה "מקובל" אהיה אם אגיע עם הצעצוע החדש והייחודי הזה לקיבוץ. אוי כמה שרציתי אותו. הייתי ממש צריך אותו. אפילו בכיתי. ההורים שלי פשוט אמרו לי לא. הג'יפ עלה 4000 ש"ח. האופניים 400. לי זה לא היה איכפת. מבחינתי, אני יודע שיש להם את הכסף הזה אז למה שלא יקנו לי את הג'יפ? אבל הם חשבו אחרת. הם חשבו גם על העתיד. ואני בטוח שבנוסף לשיקול הכלכלי היה פה גם עניין חינוכי.

אני למדתי עוד שיעור חשוב בקבלת התשובה "לא".

האופניים שבסוף קנו לי היו אחת המתנות היפות ביותר שקיבלתי בחיי ושימשו אותי למשך תקופה ארוכה. לימים הפכתי לאחד מרוכבי ה-BMX הנועזים בקיבוץ וקפצתי מכל רמפה קטנה כגדולה ואת רוב זמני בנסיעה על כביש ישר הייתי מבלה באימוני נסיעה על גלגל אחד… אולי כדי לאותת להורים שלי שכדאי היה שיקנו לי את הג'יפ… 🙂

אז מה עם בת המצווה?

לא מזמן פנה אלי לקוח בבקשה לצלם שתי בנות חמודות לכבוד בת המצווה שלהן. לאחר שהבהרתי לו שאני לא הולך לצלם אותן צילומי דוגמנות ולא הולך "להוציא" מהן את הנשיות שלהן, אלא פשוט לתת להן להיות ילדות אל מול העדשה ולתעד אותן בצורה הכי יפה שאני יודע (בגבולות מפגש של שלוש שעות איתן…) והוא הבהיר שזה בדיוק מה שהוא מחפש, המשכנו לקביעת מקום ושעה.

מה יותר טוב מחוף הים בשעות אחה"צ עד השקיעה בשביל צילום קצר שכזה?

נפגשנו בחוף מעגן מיכאל ושם צילמתי את שתי הילדות החמודות שידעו בדיוק מה הן רוצות ובהכוונה קלה שלי, ובעזרת היכרותי את המקום, קיבלנו תמונות יפות ונחמדות.

יום למחרת הן כבר קיבלו דיסק עם כמה מאות בודדות של תמונות כדי לבנות מהן מצגת לבת המצווה ומזכרת לכל החיים.

להלן מבחר מתוך הסט. אתם מוזמנים להקליק על תמונה כדי לראות אותה בגדול וכמובן- להביע  את דעתכם בנושא או לשתף עם סיפור דומה משלכם.

2 Responses

  1. אוטוש

    מאוד מאוד מסכימה עם הגישה שלך, ככה צריך להיות בגיל 12, לגיל 25 ממילא מגיעים לא?

    התמונות מקסימות והילדות מתוקות להפליא.

    מקסימיישן:})

Leave a Reply