צילום אוצרות זהב אבודים

מאחורי הקלעים של צילום חשיפת אוצר מטבעות הזהב הגדול ביותר שהתגלה לחופי מזרח הים התיכון.

מחר צוללים

בערב יום שני ה-16/2/2015, קובי שרביט, מנהל המחלקה הימית של רשות העתיקות התקשר אליי ואמר לי: "מחר אנחנו יורדים". זה היה לאחר ששבוע קודם לכן הוא ברר איתי שאני יכול לצלם בעבורו מתחת למים.

כמובן שלא ידעתי דבר וחצי דבר על מה שאני הולך לצלם באותו היום ובטח לא חשבתי שמדובר בממצא כ"כ חשוב ומסעיר, אבל כשמנהל המחלקה הימית ברשות העתיקות קורא לי לצילום, אני לא אומר לא. ביטלתי את כל הלו"ז שלי למחר, והכנתי את כל ציוד הצילום לפעולה. מצלמת סטילס, מצלמת וידאו תת ימית ומצלמת וידאו "יבשה".

בבוקר יום שלישי התייצבתי בקיסריה ברשות העתיקות ושם פגשתי להפתעתי את צביקה פייר וקובי תוינה, אותם הכרתי באופן ווירטואלי (פייסבוק…) והיה לי העונג להכירם פנים אל פנים. השניים הם אלו שגילו את המטבעות לראשונה שבועיים קודם לכן, בצלילה עם עוד 4 מחבריהם לקבוצת ה"Zלילה": אביבית פישלר, שי מילנר, יואב לביא ויואל מילר, דיווחו לרשות העתיקות ושמרו על סודיות מוחלטת בנוגע לגילוי המרעיש עד שתהיה הזדמנות לרדת ולחקור את הממצא לעומק.

רשות העתיקות הזמינה את השניים כאורחים של כבוד ולצלילה התלווה גם צוות של חדשות ערוץ 2 שהגיע לתעד את המאורע המרגש ולפרסם אותו ברבים במהדורה המרכזית של אותו יום.

אני הוזמנתי לצלם חומרים עבור רשות העתיקות ולכן נתבקשתי גם לתעד את כל המתרחש מעל המים משלבי ההתארגנות לצלילה, הירידה למים וכמובן את כל האירוע מתחת למים.

הי PAL

היות ולערוץ 2 לא היה צלם תת ימי ורשות העתיקות מאוד רצו שאעביר להם את החומר, העברתי את המצלמה ל-PAL, השיטה הנהוגה בטלוויזיה בארץ וזה אומר קצב צילום של 25 או 50 תמונות בשניה (בדרך כלל אני מצלם על NTSC שזה אומר 30 או 60 תמונות בשניה). בחרתי לצלם ב-50 תמונות לשניה כדי לאפשר לי לבצע הילוך איטי לאחר הצילום, להמנע מקפיצות בסרט עקב תנועת מצלמה וכדי להחשיך מעט את הרקע של המים העכורים בצילום.

צילמתי את ההתארגנות לצלילה ונסענו להעמיס את הציוד לסירה שחיכתה לנו בשדות ים.

חפשו את המטמון

הגענו לאיזור המשוער בו הצוללים מצאו את המטבעות לראשונה וניסינו להתאפס על נקודה מדוייקת ע"י שימוש במכשיר GPS. לרוע המזל היתה בעיה בבטריה ובמציאת הלוויינים וכך המיקום שקיבלנו מהמכשיר לא היה מדוייק. קובי שרביט החליט לחכות ולפתור את הבעיה ולא ירד למים עד שלא קיבל מיקום מדוייק. אני, עם צביקה פייר וקובי תוינה, החלטנו לרדת למים ולנסות להגיע לנקודה באמצעות נקודות אימות לחוף. לרוע מזלנו מצב הים היה כזה שהקשה מאוד על ההתאפסות בעזרת פיקסים בגלל גלים יחסית גבוהים וזרם צפוני חזק שלא איפשר לנו להפסיק לטלף (לשחות בעזרת סנפירים).

ירדנו לצלילה בנקודה בה חשבנו שנמצא את מבוקשנו, אך ירדנו בנקודה לא נכונה והתחלנו בסריקה מתחת למים בראות של מטר +/-. לאחר כעשרים דקות של חיפוש עלינו למעלה ושחינו בחזרה לסירה. קובי שרביט, שבינתיים קיבל קריאה מדוייקת מה-GPS ירד בנקודה עם דרור (ארכיאולוג ימי מרשות העתיקות) וחיכינו במתח רב (וקצת בחוסר אמונה) שיעלה מהצלילה.

אאוריקה!

לאחר כמה דקות לפתע קובי הגיח מהמים עם מטבעות ביד וחיוך מרוח על פניו כשהוא שוחה לעבר הסירה לקול תשואותיהם והתלהבותם של כל הנוכחים.

אני מיד עליתי על ציוד צלילה (שוב) וקפצתי למים. בגלל הראות הלקויה, הזרם הצפוני והים הסוער, החלטתי לרדת "קל" ולא לקחתי איתי את מצלמת הסטילס הכבדה, בידיעה שאוכל לקחת תמונות מתוך הוידאו במקרה הצורך או אפילו לצלם תמונות סטילס עם הגופרו אם ארצה. היות ואני לא יכול לצלם וידאו בצורה טובה כאשר מצלמת הסטילס תלויה עליי ונחבטת בקרקעית, אני מעדיף להשאירה לצידי מונחת על קרקעית הים בזמן הצילום. בשלב בו אני רוצה לצלם סטילס, אני מחליף בין המצלמות וחוזר חלילה. עם זאת, אחד מהפחדים הגדולים שלי הוא לאבד ציוד צילום יקר מתחת למים. חששתי לציוד הצילום בגלל הראות הלקויה ולכן בחרתי לרדת בתצורה המינימאלית איתה עדיין אוכל לספק את הסחורה. מאחר והייתי צריך לספק חומרי וידאו לערוץ 2, צילום הוידאו היה בעדיפות ראשונה כך שהחלטתי לרדת רק עם מצלמת וידאו. במחשבה שניה, אני קצת מצטער שהשארתי את מצלמת הסטילס מאחור. למרות הראות הלקויה והזרם, יכולתי לרדת איתה, להשאיר אותה קשורה למצוף שסימן את הנקודה מעל פני המים ומשקולת עוגן בתחתיתו. כך יכולתי אולי לצלם איתה כמה תמונות של ההתרחשות מתחת למים. אין להשוות באיכות של תמונת סטילס שצולמה במצלמה ייעודית עם תאורה נכונה לתמונה שנלקחה מתוך וידאו. למרות זאת, אני בטוח שאוכל לצלם שוב באותה נקודה עם מצלמת הסטילס בקרוב מאוד ובתקווה, בתנאי ים וראות טובים יותר.