שוב מדוזות

The Jellyfish dance from Hagai Nativ on Vimeo.

לרובנו, צמד המילים הללו מעוררות קונוטציה שלילית.

בשיא החום בחודשי הקיץ, בדיוק כשיוצאים לחופש הגדול, כשאנחנו צריכים את הים בצורה הכי ברורה כדי לקרר את גופנו ולשכב בו חסרי משקל, אז הן תוקפות ומסתערות על החופים בהמוניהן.  המדוזות, ובראשן ה"חוטית הנודדת" הצורבת, מגיעות לחופינו ולא מאפשרות כניסה חסרת דאגות למים. מי מהאמיצים שכן נכנס, מחפש ללא הרף את היצורים המתחבאים מתחת לגלים ושנראים כמו שקית ניילון (המצויה גם היא בחופינו 🙁 ) ושצריבתם גורמת כוויה של ממש במקרה הגרוע, או רק לא נעימה ומגרדת במקרה הטוב.

קצת רקע:

המדוזה היתה פה תמיד והיא אחד מבעלי החיים הקדומים על פני הכדור הקיימים כיום. המצאותן של מדוזות בים תיכון היא עובדה ישנה אך עם פתיחתה של תעלת סואץ והתגברות המסחר ע"י אוניות גדולות, מדוזות הופצו לבתי גידול חדשים. בבתי גידול אלה, היכן שהתנאים איפשרו את פריחת המדוזות בזכות גורמים שונים כמו טמפרטורת מים ומשרע הטמפרטורות, מיעוט בטורפים (כמו צבי ים ודולפינים) ועוד, המדוזה שיגשגה.

במקרה שלנו, המדוזה אשר הצליחה בצורה הטובה ביותר היא ה"חוטית הנודדת". מדוזה צורבת למדי.

לשמחתי, אני נמנה על קומץ אנשים בארץ להם המילה מדוזה מעלה קונוטציה חיובית ואשר בשומעי מילה זאת אני מייד רץ להכין את ציוד הצילום התת מימי ומכין אותו לצילום מדוזות.

המדוזה, למרות שאחראית לטראומה קולקטיבית של הישראלים בקיץ ונראית כמו סמרטוט רצפה במרקם של ליצ'י כשהיא מוטלת על החוף, היא יצור מרשים ביותר בסביבתה הטבעית. תנועת הגלימה שלה, אחורה וקדימה,  בקצב קבוע כשל משאבה משומנת היטב משווה לה מראה אצילי והחומר השקוף ממנו היא עשויה תוך שלא מבחינים באיברים פנימיים מוחשיים כלשהם מוסיפים לפליאה ולמסתוריות.

אז מה אני? משוגע?

קודם כל, כן. אבל אני חושב שהבעיה של רוב באי הים עם המדוזה מתחילה מכך שהם פוגשים אותה באיזור בו היא הכי בעייתית וששם היא הכי צורבת: משברי הגלים.

מדוזה היא בעל חיים מאוד עדין שהארס שלה נועד לשתק בעלי חיים קטנים כל כך שאת רובם אנו אפילו לא יכולים לראות בעין בלתי מזויינת (ללא מיקרוסקופ). בעלי חיים אלה הם לרוב פלנקטון ממשפחת הקופיפודים, פיטופלנקטון או דגים קטנים הנקלעים אל בין זרועות הציד של המדוזה. גוף המדוזה בנוי לשהייה בים הפתוח ובמים רגועים וכאשר המדוזה מגיעה אל החוף זו תחילת הסוף מבחינתה. הגלים קורעים ממנה את זרועות הציד ותאי הצריבה מתפרקים מזרועות הציד ומתפזרים במים. זו הסיבה לכך שאנו מרגישים צריבות במים גם כאשר נדמה כי אין מדוזות בטווח ראיה. התאים הצורבים של המדוזה פועלים באופן אוטונומי, ללא פקודה ממערכת עצבים כלשהי (כי אין כזו למדוזה) ברגע שהם באים במגע עם רקמה חיה כלשהי. הארס שבתוכם משתחרר ומוזרק לרקמה החיה ע"י מחט דקיקה כמו של מזרק (אנו לא מרגישים את המחט אלא את הארס המוזרק ממנה). ברוב המקרים, כאשר אנחנו מרגישים צריבה, מדובר בעשרות או מאות תאים כאלו שבאו במגע עם עורנו.

ואיך זה אמור להרגיע?

זה לא יכול להרגיע את מי שכבר נצרב, אבל ידע והבנה של התופעה, עשויות לסייע במניעת הצריבה מלכתחילה.

• מאחר ומדוזה היא סוג של פלנקטון, (בעל חיים בעל יכולת תמרון מוגבלת במים שאינו יכול לשחות אל מול הזרם אלא רק לשלוט במיקומו מעלה מטה בעמודת המים) מדוזות מגיעות לחוף בנחילים הנסחפים עם הזרם. בארץ, הזרם הקבוע הוא מדרום לצפון, מאחר שכך, רוב הנחילים מתקדמים מדרום לצפון בהתאמה. הפנמה של העובדה הפשוטה הזו מסייעת לנו להבין שלנחיל יש התחלה ויש סוף, ואם יש מדוזות בחיפה, לא אומר שיש מדוזות בת"א ויותר מכך: אם לדוגמא בבוקר שמענו על מדוזות בחוף אשקלון, לא בטוח שבסוף היום עדיין יהיו שם מדוזות (אבל יכול להיות שהן יגיעו לחופי ת"א כבר למחרת :-)).
• נושא נוסף שיש להכיר הוא מצב הים. מצב הים בתקופת המדוזות משפיע באופן ישיר על כמות הצריבות במים. למה? כזכור, מדוזה היא בע"ח עדין המותאם לחיים בים פתוח. משברי הגלים וגלי החוף, מפרקים את זרועות הציד העדינות מהמדוזה ותאי הצריבה מתפזרים במים בדיוק בסביבת החוף וגורמים לריכוז גבוה שלהם במקום בו אנחנו נכנסים למים. במידה ואנו רגישים לצריבות מדוזה (יש אנשים בעלי רגישות גבוהה ויש כאלו עם פחות), טוב נעשה אם נמנע מכניסה למים במידה והים סוער יחסית בעונת המדוזות. בים רגוע, ניתן להבחין במדוזות ביתר קלות והסכנה שמדוזה תעוף עלינו יחד עם גל המתנפץ עלינו בכניסה למים, פוחתת משמעותית.
• כשיש מדוזות בים והים שקט, אני ממליץ לקחת משקפת בריכה או מסיכת צלילה ולהכנס למים תוך שאנו מורידים את הראש מתחת למים מפעם לפעם. בצורה זו נוכל גם לראות את הסכנה המתקרבת וגם להתקרב אליה בבטחה ולראות את היופי בו היא שוחה ומתקדמת. אין מה לדאוג: מדוזה לא תוקפת בני אדם ולא מתקרבת אליהם בכוונה וזה אולי אחד היצורים הבודדים בים שאנו יכולים להתמודד איתו בכבוד במהירות השחיה.
• מדוזות מוטלות על החוף לא מצביעות על מים מלאים מדוזות. פעמים רבות, הנחיל כולו נסחף אל חוף מסויים ושם נפלט אל החוף ע"י הגלים.  כשהמים כבר נקיים ממדוזות, החוף מלא במדוזות מתייבשות וזה זמן מצויין לבדוק את המים.
• החלק הצורב במדוזה הוא זרועות הצייד הנראות כחוטים. במידה ואנו רוצים להוציא מדוזה גוססת מן המים, ניתן לעשות זאת ע"י אחיזתה בכיפת הפטריה בשתי ידיים מונפות והרמתה מהמים תוך המנעות ממגע עם זרועות הצייד. יש להניח את המדוזה על החוף עם זרועות הצייד כלפי מטה (מכוסות ע"י גוף המדוזה) כדי למנוע מילדים וכלבים שיגעו בה מאוחר יותר מלחטוף צריבות לא נעימות.
• התא הצורב בזרוע הצייד: נמטוציסט- מתפוצץ ומופעל במגע עם רקמה חיה. לבישת בגדים צמודים כמו חולצות לייקרה ומכנסי לייקרה, ובטח חליפות גלישה, מונעת מתא הארס להתפוצץ על עורנו ומספקת הגנה מסויימת מחטיפת צריבות בחלקים המכוסים.
• נצרבת? המנע מגירוד המקום מאחר והתאים שעוד לא התפוצצו יעשו זאת עם הפעלת לחץ עליהם. אל תשטוף במים מתוקים מאחר והלחץ האוסמוטי השונה יפוצץ את התאים ויגרום להפעלת הארס. אל תשטוף במים חמים מסיבה דומה. ניתן לשטוף בחומץ או חומר בעל pH נמוך אחר כדי להרגיע את המקום.

Jellyfish – Images by Hagai Nativ

יש לכם טיפים נוספים להמנעות מצריבת המדוזות? שתפו אותי ע"י תגובה כאן למטה!

חגי