פנורמה-רפרודוקציה

מה!? מה זה קשור? מייד אסביר…

לפני מספר ימים קיבלתי טלפון מסטודנטית לעיצוב אומנותי המבקשת לצלם את פרוייקט הגמר שלה (שהוא קולאז' מלא בפרטים קטנים) ולהדפיסו בגודל של שני מטר על מטר וארבעים. בנוסף, היא אמרה לי שידיד שלה צילם את העבודה במצלמת D80 ויצא על הפנים…

מייד אמרתי לה שאין בעיה ושתשלח לי דוגמא של העבודה (מצולמת) כדי שאראה במה מדובר.

הקולאז' המקורי בגודל של מטר על שבעים, מה שנקרא- גליון. המשימה שלי היתה לצלמו בצורה כזו  שאפשר יהיה להדפיסו בגודל של כשני מטר לרוחב וכמטר וארבעים לגובה כשמרחק הצפיה עומד על כמטר אחד. ז"א שהרזולוציה הסופית של הקובץ צריכה להיות גבוהה. כמה גבוהה? מייד נדע.

ידוע הוא שממרחק צפיה של כמטר אחד, מספיקה צפיפות הדפסה של 150 נקודות לאינץ' (150DPI). ז"א שכושר ההפרדה של העין שלנו לא יבחין באיבוד פרטים או בפיקסל הבודד ממרחק של מטר.
דבר ראשון, המרתי את מידות התמונה הסופית לאינץ', מה שנותן 80" על 56" (גרשיים פירושן אינץ'). את המידות הללו הכפלתי בצפיפות ההדפסה הנדרשת (150DPI) וקיבלתי 12000.
פירוש הדבר הוא שרוחב התמונה צריך להיות 12000 פיקסלים. בצורה דומה חישבתי את הגובה. התוצאה של הכפלת הגובה ברוחב הראתה לי שיש צורך בצילום סופי ברזולוציה של 100 מגה-פיקסל!!!

אין בנמצא (נכון לזמן כתיבת שורות אלה)  מצלמה שתבצע את העבודה הזו בצילום אחד- גם לא פורמט בינוני או גדול…

חילוק הרזולוציה הסופית ברזולוציית המצלמה שלי (D300s בעלת חיישן של 12.5 מגה-פיקסל) הראה לי שעליי להכפיל את מספר הפיקסלים בחיישן המצלמה שלי ב-8…

מה עושים?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פאנורמה!

היות והאובייקט שלי סטטי וחד מימדי, ניתן לבצע צילום שלו בשיטה של פאנורמה. לצורך הצילום בחרתי בעדשת 50 מ"מ על מנת לצלם ממרחק סביר ולמזער עיוותים.
מתחילים בפינה כלשהי, נניח פינה שמאלית עליונה של העבודה. מבצעים סדרה של ארבע תמונות לכיוון הפינה הימנית העליונה עם חפיפה של כשליש בין תמונה לתמונה כשמוודאים לצלם בצורה מקבילה למשטח העבודה וממרחק זהה משך כל התנועה ימינה. כשמגיעים לפינה הימנית העליונה, יורדים שורה ומשאירים חפיפה של כשליש גם הפעם. מתקדמים בצורה אופקית לכיוון שמאל, יורדים שורה וחוזר חלילה…

בסוף נוצר לנו פסיפס של 16 תמונות. 4 לאורך ו-4 לגובה. יותר מידי? מאחר והשארנו חפיפה של כשליש בין תמונה לתמונה, עדיף להיות על הצד הבטוח ולצלם יותר תמונות.

עכשיו נשאר רק לתפור הכל לתמונה אחת…

מסובך? לא באמת…

יש מספר תוכנות שיודעות לתפור פאנורמות ואפילו לפוטושופ יש יכולת זו.

בוחרים את שורת התמונות העליונה ותופרים אותה לכדי פאנורמה אחת ושומרים כקובץ  PSD (אני בצעתי את התפירה בפוטושופ) או TIFF או כל קובץ שלא מאבד מידע ולא פוגע באיכות התמונה. (למי שלא הבין- לא לשמור ב-JPG!)
בוחרים את שורת התמונות השניה ושומרים גם אותה… וכך הלאה, עד שיש לנו 4 פאנורמות (מאחר וצילמנו 4 שורות במקרה זה).

בוחרים את ארבעת הקבצים (הפאנורמיים) שקיבלנו ותופרים אותן לכדי פאנוראמה אחת.

אם הכל בוצע כמו שצריך משלב הצילום ועד עכשיו, התוכנה מסוגלת להדביק את התמונות זו לזו בצורה אוטומטית לחלוטין ובצורה מדוייקת למדי.
בסיום התהליך אנו מסתכלים על קובץ ענק של כמה מאות מגה-בייט…

 

עכשיו נשאר לנו לחתוך את השוליים המיותרים ולהשאר עם תמונת הרפרודוקציה מרובת הפיקסלים שלנו ולשלוח אותה להדפסה בפלוטר הכי איכותי שאנו מכירים…

כל הזכויות על עבודת הקולאז'- הדר חננאל.

קצת פרטים טכניים על הצילום ועל התאורה בסט

הצילום בוצע עם עדשת 50 מ"מ בצמצם 8, מהירות תריס של 1/160 ורגישות 200ISO.
לצורך הארת הקולאז' השתמשתי בשני SB800 בתוך סופט-בוקס כשהם מופעלים במצב TTL ע"י SB900 שיושב על המצלמה ומופנה כלפי מעלה.
ה-SB800 נמצאים משני צידי הקולאז' במרחק של כמטר וחצי (על מנת ליצור הארה אחידה ללא ירידת עוצמת האור לאורך העבודה) במישור הקולאז' עצמו, כדי להבליט את מרקם הקולאז'.
מדידת האור היא מרכזית ממוצעת (ולא ספוט) כדי לקבל הארה כמה שיותר שווה בין הפריימים המרכיבים את הפסיפס.

אני מקווה שעזרתי למי שמבקש לבצע עבודה דומה בעצמו.
אשמח לענות על שאלות ולשפר את הפוסט בהתאם להערותיכם.

חגי