אחד מהדברים שאני אוהב בים תיכון, מעבר לזה שהוא דורש ממך קשיחות מסויימת כדי שתצלול בו, זה שהוא מפתיע אותך.
אם באילת אתה יודע כמעט בוודאות איזה דגים תפגוש ואיפה תפגוש אותם, והאלמוגים, מעבר לכמה שברים חדשים, נשארים אותו הדבר, בים תיכון אתה מופתע כמעט מכל מפגש שהוא מזמן לך.
מצב החול משתנה, מצב הסלע משתנה והחיות, גם אם טריטוריאיליות באותה מידה כמו הדגים באילת, או שמסתתרות או שלא, או שזזו שני ס"מ ימינה ולא תראה אותן, או שיעשו לך הצגה שלמה! מעבר לחיות יש את מצב הים. יש ימים עם 30 מטר ראות, יש ימים עם מטר ראות, ויש את כל הטווח ביניהם. יש זרמים ויש משרע טמפרטורות, יש מדוזות… יש גלים ואין גלים, כל הפרמטרים משתנים מיום ליום.
באחת מצלילות הסקר עבור רשות הטבע והגנים פגשתי מורנה שלאחר כשתי דקות "הפשירה" והסכימה לדגמן עבורי.
כנראה שלאחר שראתה שאני רגוע ושלא באתי לתקוף אותה, נרגעה ונתנה לי מופע. נכנסה לכל הפוזות שביקשתי ממנה.
כשפוגשים בחיית בר, או במקרה הזה בדג שרוצים לצלם, חשוב להקרין לו שאתה לא מעוניין לתקוף אותו. חלק מהעניין זה לא לצמצם אליו מרחק בצורה ישרה אל באלכסון. לשחות במקביל אליו ולאט לאט לצמצם. לנסות לנשום ברוגע, כמה שפחות לפלוט בועות ואם כבר פולטים (כי צריך לנשום מתישהו…) אז לאט ובשקט המירבי. היתרון שלנו הצוללים (אספקת האוויר שלנו) הופך בקלות לחיסרון שלנו (רעש הבועות) כשמדובר בצלילת מכשירים (סקובה). יש לנסות ולהתמקם לפני הדג במקום בו הוא צפוי לעבור ולהמתין לו ללא תנועה במקום. כדאי, עד כמה שניתן, להסתיר את העיניים שלנו מאחורי המצלמה ולפעמים אפילו לשלוח את המצלמה קדימה אל עבר הדג בעוד אנו נשארים מאחור ורק מוודאים שהמצלמה מכוונת אל הדג ומצלמת. בצורה זו, המצלמה הגדולה יכולה להסתיר את כל גופנו מהדג והוא מרגיש פחות מאויים ממצלמה בלבד מאשר ממצלמה עם צלם צמוד…
טוב, די דיבורים, ניתן מקום גם לסרטון, ולכמה תמונות שגזרתי מתוכו.
מורנה בטרנסקט from Hagai Nativ on Vimeo.
כתיבת תגובה