צלצול טלפון מוציא אותי מהריכוז באמצע עריכת סרטון תת ימי לתערוכה בינלאומית
על הקו רובי מחברת ההפקות "שובל-פרו".
הוא מספר לי בקצרה שהוא צריך לצלם שחיינית צורנית בבריכה עם ראש מתחת למים, רגליים למעלה בשוט אחד.
עד כאן הכל נשמע נהדר.
ואז הוא אומר שהכל צריך להיות בוידאו על רקע לבן כשהיא עושה תרגילים במים במשך 30 שניות לפחות, להפקת סרטון באורך של כשלוש דקות שינגן על מסך ענק בתערוכה.
אוקיי, אני עונה לו, זה צילום מורכב אבל בר ביצוע.
הדרך הטובה לעשות זאת זה בעזרת שתי מצלמות שיורכבו אחת מעל השניה, מצלמה אחת תצלם מה שקורה מתחת למים, מצלמה שניה תצלם מה שקורה מעל המים ונחבר את זה בעריכה.
מכאן השיחה המשיכה ותיארתי לו את הבעיות הכרוכות בצילום עם מצלמה אחת, כמו שהוא חשב שיש לבצע זאת, ולמה בחרתי באופציה של שתי מצלמות כמו שאפרט מייד.
אז מה הבעיה בצילום חצי חצי עם מצלמה אחת בווידאו? הרי יש אינספור מאמרים על צילום חצי חצי, ואפילו כאן בבלוג כתבתי מאמר הנקרא 10 טיפים וחצי לצילום תמונות חצי חצי.
יש הרבה בעיות.
- שבירה– שבירת קרני האור במעבר מהאוויר למים היא תופעה המתוארת ע"י "חוק סנל" וגורמת לכך שהעצמים שאנו מצלמים מתחת למים יהיו גדולים יותר מאלו הנראים מעליהם. בפרקטיקה, כשאנו מצלמים באותה תמונה אובייקט אחד מעל המים ואובייקט שני מתחת המים, המוח לא ישים לב למשהו מוזר אך כשמצלמים גוף שמתחיל מתחת למים וממשיך מעליהם, ובוודאי כשמדובר בגוף של אדם, הדבר עלול להפריע מאוד… פיתרון חלקי לבעיה הזו ניתן ע"י פורט כיפתי (Dome Port) המפחית את תופעת השבירה אך מציג בעיה אחרת (בסעיף הבא).
- פוקוס- פורט כיפתי מייצר לנו תמונה ווירטואלית במרחק של כ-30 ס"מ מהכיפה (תלוי בגודל הכיפה ובמרחקה מהמרכז האופטי של העדשה) ובעצם פועל כאלמנט אופטי נוסף כשאנחנו מתחת למים. מעל המים אין לו כל השפעה ולכן נוצר מצב שהפוקוס מעל המים שונה מהפוקוס מתחת למים (אלא אם מצלמים אובייקט במרחק זהה לזה של התמונה הווירטואלית). זו הסיבה לסגירת הצמצם בתמונות חצי חצי הנועדה להגדיל את עומק השדה ובכך לקבל את החלק התחתון והעליון בפוקוס. ניתן לקרוא על כך עוד במאמר 10 טיפים וחצי לצילום תמונות חצי חצי.
תמונה ווירטואלית מאחורי פורט כיפתי – הפוקוס יתקבל במרחק של כ-30 ס"מ מהכיפה. - צבע (איזון לבן או WB)- המים הם פילטר כחול וככל שיש יותר מהם בין המצלמה לבין האובייקט כך שינוי הצבע יהיה חזק יותר לכיוון הכחול. כשאנו מצלמים במצלמה אחת, נידרש לתיקוני צבע לאחר הצילום רק על חלק מהתמונה, משימה שהיא קצת יותר מורכבת מעריכת צבע על חיישן מלא, אך ניתנת לפיתרון.
- בהירות- היות ורק חלק מקרני האור מצליחים לחדור אל תוך המים, התמונה המתקבלת מתחת למים לעולם תהיה כהה יותר מאשר מעל המים, כל עוד לא משתמשים בתאורה מלאכותית תת מימית. אותה הבעיה בעריכה כמו בסעיף הקודם.
- תנועת פני המים- נוטים לשכוח את הפרט הקטן הזה, אבל כשדוגמנית זזה מול המצלמה היא עושה גלים המגיעים עד לעדשה ולפורט המגן עליה וקו המים זז למעלה ולמטה לסירוגין ובלתי אפשרי להוציא מכך סרטון וידאו ובטח שאי אפשר לערוך בנפרד את שני חלקי התמונה כמו שאנו נדרשים לעשות בשני הסעיפים הקודמים. אגב, כשמצלמים תמונות סטילס מצלמים הרבה תמונות ומתוכם בוחרים את התמונה האחת בה קו המים יוצא מושלם, או קרוב לכך.
אז מה הפיתרון?
באידיאל, צילום בשתי מצלמות צמודות, כשהתחתונה עם פורט כיפתי ופוקוס לחלק התחתון והעליונה עם פוקוס לחלק העליון ותפירת שני החצאים בסינכרון בין שני החצאים בעריכה.
אבל גם כאן יש בעיות…
- זווית ראיה- בצילום בשתי מצלמות, בגלל גודל המצלמה והמארז העוטף אותה, אנו מחוייבים להרחיק את המצלמות זו מזו בגלל גודלן הפיזי. המרחק הזה יוצר הבדל בזוית הראיה בין החלק התחתון של התמונה לבין החלק העליון של התמונה.
- שבירה- מהתופעה הזו עוד לא נפתרנו ולכן המצלמה העליונה תפיק תמונה "אמיתית" והמצלמה שמתחת למים תפיק תמונה "בהגדלה". היות ומדובר בשני קטעי וידאו שונים אפשר בתוכנת עריכה להלבישם אחד ליד השני ולהגדיל את החלק העליון שיתאים לחלק התחתון.
- סנכרון- בצילום בשתי מצלמות או יותר, יש צורך בסנכרון. כדי להקל על מלאכת החיבור של הקטעים כדאי להזיז אובייקט כך שיראה בשתי המצלמות בו זמנית עם מספור הטייק. בסופו של דבר אנו מקבלים ממצלמה אחת חצי עליון בלבד וממצלמה שניה חצי תחתון בלבד וצריכים להתאים את הקטעים יחד לסרטון אחד.
למזלי, את רוב הבעיות האלו ניתן לפתור עם מצלמה קטנה שכולכם מכירים בשם "גופרו" ולמזלי הגדול יותר יש לי כמה כאלו כדי לבצע את העבודה.
הגופרו כמצלמה לא חפה מחסרונות, אבל פעם אחר פעם היא מוכיחה שבזכות גודלה הקטן היא יכולה לבצע משימות שמצלמות גדולות ממנה לא מסוגלות לבצע, ובטח לא בתקציבי ההפקה בהם מדובר.
מה עשיתי?
הלבשתי שתי מצלמות גופרו הירו 4 בלאק על מוט עם רווח קטן ביניהן, כך שיאפשר לקו המים לעבור בדיוק בין המצלמות והגלים לא יגיעו לעדשה העליונה ומצד שני לא יווצר שוני גדול מידי בזווית הראיה, כמו בתמונה למטה.
היות וידעתי שהוידאו צריך לנגן על מסך עומד, מראש העמדתי את המצלמות ב-90 מעלות לאופק, כדי להמנע מחיתוך ואיבוד רזולוציה נוסף לאחר הצילום.
הגופרו יודעת לצלם ברזולוציה של 4K וניתן להגדיל את התמונה (לבצע קרופ) בעריכה מבלי להגיע לרזולוציות נמוכות מידי. בניסויים שביצעתי, ראיתי שצילום במצלמה תחתונה ב-4K ב-Wide מקביל ומתאים לצילום 2.7K במצב Medium עם התאמות קלות בלבד, בגלל אפקט ההגדלה המתקבל במצלמה שמתחת למים.
אוקי, את בעיית הצילום פתרתי. עכשיו נותר רק לדאוג לרקע…
להלן סרטון לדוגמא מתוך יום הצילום בבריכה:
צילום חצי חצי של שחיינית צורנית from Hagai Nativ on Vimeo.
כאמור- הוידאו שאתם רואים כאן מורכב משני קטעי וידאו שונים, שצולמו באותו זמן, בשתי מצלמות: אחת מתחת למים והשניה מעליהם ותפורים יחדיו בסינכרון אחד לשני תוך התאמת צבעים.
בזמן התערוכה עצמה, הוידאו ניגן על שני מסכי ענק כשביניהם, במיכל מים עם דופן שקופה, מבצעת השחיינית הצורנית את התרגיל שבווידאו לצידה בסינכרון מושלם.
הנה קטע וידאו בו ניתן לראות את התערוכה וקצת ממה שהלך שם…
ולסיום, הוידאו לופ שהוקרן בתערוכה:
Cortex_FINAL_looo_x2 from Hagai Nativ on Vimeo.
לסיכום, היה לי ממש נחמד לשבור את השגרה עם צילום מאתגר שכזה, שמצריך קצת חשיבה מחוץ לקופסאת האקווריום.
עכשיו קחו את הטכניקה ושכללו אותה לצרכיכם!
יוסי
מדהים!